<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תתל"ט, ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס אמשטרדם סימן מ"ט</h1>
<h2>דף סו.</h2>
שפתי כהן ישמרו דעת, תורה מכרעת, לעקור ולטעת. אלופי ומיודעי קרובי חביבי הר"ר ברוך הנה להאריך אין פנאי ובקצרה את הנראה בעיני. דברי רש"י ודברי ר"י לפניך גלויים וידועים ומה אנו ומה חיינו להכריע להתר בדבר שנחלקו בה אבות העולם ובספק כרת. אמנם יש לדקדק אם שמשה שלשה פעמים רצופין וראתה דם על כל תשמיש שקנחה סמוך (אוסיות) [אותיום] [או] אחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה או שנמצא דם [על שלו] אפילו אחר [אחר], שהוחזקה בשלשה תשמישין רצופין ולא שמשה בינתים בלא דם יש לאסרה לבעלה כפירוש רש"י ז"ל, ותתגרש ותנשא לאחר אם תרצה לפי שאין כל האצבעות שוות. ואין לחלוק בין ראתה ג' פעמים רצופין בתחלת נשואיה בין זאת שלא הוחלה מתחלה לראות ונתקלקלה אחר כך, כדמוכח בתוספתא [פ"ח ה"א] הרי שהיתה נשאת והיתה רואה דם וכו'. [עוד נראה להביא ראיה לפירש"י, דקתני מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותנשא לאחר וכו'], ויש לפרש לא תשמש דרישא כמו לא תשמש דסופא דפעם שלישית של בעל שלישי דאסורה לשמש עד שתבדוק, הכא נמי לא תשמש דרישא ליכא לפרושי עצה טובה קמ"ל אלא אסורה לגמרי קאמר. אמנם אם לא ראתה בג' תשמישין רצופין ולא בג' תשמישין שוין בדלוג דלא קבעה לה וסת לראות דם בשעת תשמיש לא בעת שוה (אלא) [ולא] וסת לראיתה בדלוג שוה, או אם נמצא על שלה אחר אחר, כל כי האי גוונא שריא לבעלה עד שיקבענה וסת לראית דם בשעת תשמיש או בשוה או בדלוג שוה כדאמר בפרק תינוקת ואם יש לה וסת תולה בוסתה. אמנם הימים שהורגלה בהם לראות בשעת תשמיש חוששת להם לכשיגיע יום כזה לא תשמש, כגון אם שמשה בריש ירחא [וראתה וטבלה ושמשה בינתיים ולא ראתה לכשיגיע ריש ירחא] לא תשמש אף על גב דלא קבעתיה אלא חדא זימנא חיישינן ליה. ובחדא זימנא נמי מעקר כההיא [ס"ג ע"ב] דהיתה למודה להיות רואה יום ט"ו ושנתה ליום כ' וכו'. ואם הורגלה לראות סמוך לטבילתה כל שעת התשמיש ראשון וכן עשתה ג' פעמים רצופין לג' טבילות שכל תשמיש ראשון ראתה דם מחמת תשמיש שנמצא דם על שלו [או על שלה] (אוסיות) [אותיום] או אחר זמן, אז אין לה תקנה לישאר תחת בעלה אלא תתגרש לאלתר ואסור להשהותה אף אם אינו רוצה לבא עליה דחיישינן שמא יבא עליה, דכיון דכשתטבול ליכא אלא איסור דרבנן דקי"ל [ט"ז ע"א] וסתות דרבנן, יוציא כמו מעוברת חבירו ומנקת חבירו דבין לרבי בין לרבנן יוציא דחיישינן משום דאסורא דרבנן קילא ליה דילמא אתי למיעבר עלה, והכי מפליג בריש פרק החולץ [יבמות ל"ו ע"ב] בין אסור דרבנן לאסורא דאורייתא וכן בריש פ"ק דכתובות [ד' ע"ב]. ואף על גב דאמר התם דהיכא דבעל, ועוד כיון דהכא אסורה לו עולמית לפרש"י איכא למיחש טפי דאפילו באיסורא דאורייתא חיישינן כדאמרינן בסוף פרק ב' דכתובות [כ"ז ע"ב] המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו כ"ש עמו בבית דלא כיון דגיסי בהדי הדדי, וכל שכן בוסתות דרבנן דקילא לה טפי כיון דוסתות דרבנן חיישינן דילמא עבר עליה.
